שם: H2
מס' פרקים: 11 (60 דק')
סוג: ג'יי דרמה
תאריך יציאה: ינואר 13, 2005 עד מרץ 30, 2005
עלילה
הסדרה H2 היא סדרה מסוג Live-action שבעצם מבוססת על המנגה המצליחה באותו השם. את הסדרה מתחילים כשאנחנו רואים את Hiro Kunimi שכבר בתיכון.
Hiro Kunimi היה האייס פיצ'ר של קבוצת הבייסבול שלו בחטיבה הביניים וגם זה שהוביל את קבוצתו לנצח בתחרות היוקרתית בשם Koushin שנערכת מידי שנה ורק הקבוצות שמנצחות בתחרויות האיזוריות יכולות להשתתף בה. לרוע המזל, קונימי הצטרף לבית ספר שלא רק שאין שם קבוצת בייסבול רשמית אלא גם מנהל ששונא את הספורט הזה בכלל. בנוסף לכך, לא רק הירו הצטרף לאותו תיכון אלא גם חברו הטוב מהקבוצה שהיה איתו ביחד בחטיבת הביניים בשם Noda Atsushi (היה תופס את הכדורים שלו והיחידי שהיה מסוגל לזה). הירו הפסיק לשחק בייסבול מכיוון שרופא מסוים הודיע לו שיש לו מחלה בשם "Glass Elbow" ואם הוא ימשיך לשחק אז בסופו של דבר הוא לא יוכל להזיז את היד שלו בכלל. לא רק הוא אלא גם חברו אטסושי קיבל הודעה כזאת רק שלו יש בעיה בגב ואסור לו בכלל לשחק. מאז תחילת התיכון, הירו הצטרף לקבוצת כדורגל של התיכון ואטסושי למועדון הצילום. יום אחד, בדרך לאימון שלו בכדורגל, הוא נתקל בילדה בשם הארוקה שהסתובבה עם כדורי בייסבול. הירו שהתעניין, עקב אחריה וגילה שאכן קיימת קבוצת בייסבול רק שהיא בעצם לא רשמית (לא יכולים להשתתף בתחרויות וכ'ו). אחרי חיפושים למשחק שהמועדון שלהם יוכל לשחק וגם הרצון לתת לסנפאיי שלה שעוד מעט מסיימים את התיכון, הארוקה סוף סוף מצאה יריב רק שיום לפני הוא מבטל את המשחק. בדיכאון, קינה ריוטה שהוא האייס של קבוצת הכדורגל וזה שאוהב את הארוקה, הציע לה שקבוצת הכדורגל תשחק נגדם משחק ואם הם יפסידו אז היא תהיה חייבת להצטרף לקבוצת הכדורגל כמנהלת החדשה. בזמן משחק, קינה לקח את המקום של הפיצ'ר וקונימי את המקום של לתפוס את הכדורים. מכיוון שהקבוצת בייסבול הנוכחית היא לא בדיוק קבוצה של שחקנים שיודעים לשחק אז רואים את קינה כל הזמן מזלזל בהם. בנוסף לכך, אפשר לראות שבזמן המשחק קונימי באמת מתגעגע לשחק(מראים לנו את המשחקים שלו מפעם) ועם הזמן הוא מתחיל לזרוק כדורים יותר ויותר חזקים לקינה ובסופו של דבר הוא גם עוזב את קבוצת הכדורגל שהוא היה בה ומצטרף לקבוצת בייסבול בשביל לחזור לשחק עוד קצת כשהוא יודע שזהו יכול להיות המשחק האחרון וגם הפעם האחרונה שיוכל להזיז את היד. אטסושי שראה את זה, עשה בדיוק את אותו הדבר. אני לא אגלה מה קורה בהמשך ואתם כנראה גם יודעים מי תנצח את המשחק. יום אחד, בזמן הפסקת אוכל בבית ספר שלו וכשהוא יושב עם חברו אטסושי, מדברים בחדשות שעצרו בן אדם שהתחזה לרופא וגם זה שגרם להרבה אנשים לוותר על הספורט שהם היו עוסקים בו. הירו ואטסושי שמו לב שזהו בעצם הרופא שהודיע להם על המחלה שיש להם. שמחים, הם רצו ישר לרופא להבדק האם באמת יש להם את המחלה הזאת. GUESS WHAT? אין להם את זה וזה בכלל לא קיים! אני לא אספר הרבה כדי לא לספיילר לכם אבל מה שאני יכול להגיד, הסדרה באמת מלאה במקרים לא צפויים ותקבלו עלילה שלא רק מכילה משחקי בייסבול אלא גם דרמה ורומנטיקה.
Hiro Kunimi היה האייס פיצ'ר של קבוצת הבייסבול שלו בחטיבה הביניים וגם זה שהוביל את קבוצתו לנצח בתחרות היוקרתית בשם Koushin שנערכת מידי שנה ורק הקבוצות שמנצחות בתחרויות האיזוריות יכולות להשתתף בה. לרוע המזל, קונימי הצטרף לבית ספר שלא רק שאין שם קבוצת בייסבול רשמית אלא גם מנהל ששונא את הספורט הזה בכלל. בנוסף לכך, לא רק הירו הצטרף לאותו תיכון אלא גם חברו הטוב מהקבוצה שהיה איתו ביחד בחטיבת הביניים בשם Noda Atsushi (היה תופס את הכדורים שלו והיחידי שהיה מסוגל לזה). הירו הפסיק לשחק בייסבול מכיוון שרופא מסוים הודיע לו שיש לו מחלה בשם "Glass Elbow" ואם הוא ימשיך לשחק אז בסופו של דבר הוא לא יוכל להזיז את היד שלו בכלל. לא רק הוא אלא גם חברו אטסושי קיבל הודעה כזאת רק שלו יש בעיה בגב ואסור לו בכלל לשחק. מאז תחילת התיכון, הירו הצטרף לקבוצת כדורגל של התיכון ואטסושי למועדון הצילום. יום אחד, בדרך לאימון שלו בכדורגל, הוא נתקל בילדה בשם הארוקה שהסתובבה עם כדורי בייסבול. הירו שהתעניין, עקב אחריה וגילה שאכן קיימת קבוצת בייסבול רק שהיא בעצם לא רשמית (לא יכולים להשתתף בתחרויות וכ'ו). אחרי חיפושים למשחק שהמועדון שלהם יוכל לשחק וגם הרצון לתת לסנפאיי שלה שעוד מעט מסיימים את התיכון, הארוקה סוף סוף מצאה יריב רק שיום לפני הוא מבטל את המשחק. בדיכאון, קינה ריוטה שהוא האייס של קבוצת הכדורגל וזה שאוהב את הארוקה, הציע לה שקבוצת הכדורגל תשחק נגדם משחק ואם הם יפסידו אז היא תהיה חייבת להצטרף לקבוצת הכדורגל כמנהלת החדשה. בזמן משחק, קינה לקח את המקום של הפיצ'ר וקונימי את המקום של לתפוס את הכדורים. מכיוון שהקבוצת בייסבול הנוכחית היא לא בדיוק קבוצה של שחקנים שיודעים לשחק אז רואים את קינה כל הזמן מזלזל בהם. בנוסף לכך, אפשר לראות שבזמן המשחק קונימי באמת מתגעגע לשחק(מראים לנו את המשחקים שלו מפעם) ועם הזמן הוא מתחיל לזרוק כדורים יותר ויותר חזקים לקינה ובסופו של דבר הוא גם עוזב את קבוצת הכדורגל שהוא היה בה ומצטרף לקבוצת בייסבול בשביל לחזור לשחק עוד קצת כשהוא יודע שזהו יכול להיות המשחק האחרון וגם הפעם האחרונה שיוכל להזיז את היד. אטסושי שראה את זה, עשה בדיוק את אותו הדבר. אני לא אגלה מה קורה בהמשך ואתם כנראה גם יודעים מי תנצח את המשחק. יום אחד, בזמן הפסקת אוכל בבית ספר שלו וכשהוא יושב עם חברו אטסושי, מדברים בחדשות שעצרו בן אדם שהתחזה לרופא וגם זה שגרם להרבה אנשים לוותר על הספורט שהם היו עוסקים בו. הירו ואטסושי שמו לב שזהו בעצם הרופא שהודיע להם על המחלה שיש להם. שמחים, הם רצו ישר לרופא להבדק האם באמת יש להם את המחלה הזאת. GUESS WHAT? אין להם את זה וזה בכלל לא קיים! אני לא אספר הרבה כדי לא לספיילר לכם אבל מה שאני יכול להגיד, הסדרה באמת מלאה במקרים לא צפויים ותקבלו עלילה שלא רק מכילה משחקי בייסבול אלא גם דרמה ורומנטיקה.
דמויות
בסדרה ישנם ארבעה דמויות ראשיות: קונימי, הידאו, הארוקה והיקארי. אני יכול להגיד, בקשר לקונימי, שהוא היה דמות ממש לא צפויה או יותר נכון לא "החלטתית" מספיק לדעתי. קונימי והיקארי הם חברי ילדות, ומה קורה כחבר הכי טוב שלך (לשעבר) וחברת ילדות שלך ביחד? love triangle. ובכן לא מדויק. מנהלת של קבוצת בייסבול שלו (וגם בין הדמויות הראשיות) שקוראים לה הארוקה וכבר מהפרקים הראשונים אפשר דיי לראות שהיא אוהבת אותו וקונימי מחבב אותה מעט. הסדרה גם מתחילה כשהידאו והיקארי ביחד אז בצד השני אין כל כך התקדמות (או שיש? אתם תגלו) אבל אכן יש התקדמות בין הארוקה וקונימי. נכון, יש את אותם קשיים של בני נוער כמו קינאה ואי חיבוב מסוים (אם היא חברת ילדות שלו, הרי בטוח יש לה יותר סיכוי איתו משיש לי נכון?!) אבל גם את זה העלילה מכסה ורואים איך הכל מתחיל להסתדר ככל שעובר הזמן. בנוגע לדמויות אחרות? well הם גם שיחקו חלק חשוב מאוד בהתקדמות בקשר של קונימי והארוקה (זוכרים שאמרתי קשיים? well הם אלה שגרמו לזה). כמו כן, במשך העלילה אנחנו רואים שגם יחסים מתפתחים אצל הדמויות משניות וזה גם מה שלדעתי היה נהדר בסדרה הזאת, שלא שכחו את הדמויות האחרות. זוכרים שאמרתי שקונימי היא דמות לא "החלטתית"? בזה התכוונתי לומר שהוא לא בדיוק התמקד על מישהי אחת כי הייתה גם את חברת ילדות שלו שאפשר היה סוג של לראות שיש לו רגשות כלפיה וזה גם מה שגרם לקנאה אצל הארוקה בגלל כל מיני מצבים שהיו. לא אספיילר יותר מידי אבל הבנתם את הרעיון. בנוסף לזה, אהבתי גם את הקשר המיוחד הזה בין קונימי ואמא של היקארי, סוג של קשר בין אמא לבן וזה בהחלט הדבר שהכי אהבתי בסדרה עצמה. אמ.. אה כן, קינה. גם אצלו יהיה משהו נחמד, לא רק שהם עשו את זה מעניין אלא גם עשו את זה באופן מצחיק מאוד. סופית, אני בהחלט יכול להגיד שפיתוח דמות באמת היה מעניין ומרגש.
פסקול ועיצוב
well אין כאן כל כך מה לפרט מכיוון שיש רק פסקול אחד בכל הסדרה ומשתמשים בו לרגעים אמ.. שצריך להשתמש? אני מתכוון שאם יש איזה רגע רומנטי אז הם משתמשים בו ואותו הדבר לגבי אם יש רגע שמח. הייתי אומר שגם במקרים מסוימים זה לא היה כל כך הכרחי להשתמש בו כי.. הרגע לא היה מתאים. עיצוב? הם השקיעו בלעשות את החבטות (של הידאו) וזריקות (של הירו) שיהיו כמה שיותר ריאליסטיות כי בו נגיד ככה.. אף אחת מהדמויות לא באמת יודעת לשחק בייסבול. היו אכן רגעים שזה היה נראה לא משהו ולא מושקע אבל זה היה עוד בפרקים הראשונים אז לא באמת היה לי משנה כי זה ממש השתפר מאז. היו עוד מקרים שלדעתי הם היו בין הרגעים הכי מצחיקים וזה המתיחות לפני המשחקים. הארוקה, כמנהלת הקבוצה, היא זאת שבדרך כלל הייתה עוזרת להם עם זה. הדבר המצחיק שהיה זה שרוב הזמן זה היה נראה כאילו היא שוברת להם את העצמות (היו שומעים כאילו הם מתפרקות) במקום לעזור להם. אמ.. כן, הדבר היחידי שממש לא אהבתי זה שבמשך הסדרה, בזמן המשחקים שלהם, הם לא הראו את הסביבה מספיק. היה יותר attention לשחקנים עצמם מאשר למשחק. כמובן שהיו עוד כמה דברים מינוריים שהפריעו לי פה ושם אבל אין טעם לציין אותם כי סביר להניח שאתם לא תבחינו בהם כל כך ואם כן, לא בטוח שהם יפריעו לכם לצפות ולהנות מהסדרה כמו שאני נהנתי.
סיכום
זה היה הסיקור הראשון שלי על לייב אקשן או יותר נכון על ג'יי דרמה. הסיקורים האחרים שלי שהיו של סדרת אנימה ומנגה, רציתי לגוון קצת לעשות סיקור על סדרה מציאותית במקום. הסיבה שהתחלתי לצפות בסדרה הזאת היא בגלל שהשחקן הכי אהוב עליי מופיע בה (Yamada Takayuki). מאוד נהנתי לצפות ואני מקווה שלא רק הסיקור הזה יגרום לכם לצפות בזה אלא גם להתחיל לצפות בסדרות ג'יי דרמות בכללי. אתם יכולים לצפות לעוד סיקורים ממני שקשורים לג'יי וקיי(קוריאניות) דרמות כי זה מה שאני אכתוב בדרך כלל מעכשיו. תודה שקראתם את הסיקור שלי ואני מקווה ששכנעתי אתכם להתחיל לצפות בה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה